בחלל הפה מתקיים מאזן שרירי סביב השיניים בין הלשון מבפנים והשפתיים מבחוץ. המאזן הזה הוא ששומר על מראה הפנים ההרמוני, צורה סדירה של קשתות השיניים ויחסי סגר תקינים.
מציצת מוצץ, אצבע או כל הרגל אחר של הכנסת חפץ לפה לפרקי זמן ארוכים, מפרים את המאזן והם בעלי השפעות מרחיקת לכת על מבנה הלסתות, השיניים, התפתחות הפנים, הנשימה, הבליעה והדיבור. בעת פעולת המציצה מופעלים כוחות חזקים של שרירי הפנים, הלשון והשפתיים, על גבי קשתות השיניים דבר הגורם להבלטת השיניים כלפי חוץ.
בעת סגירת הלסתות מתקבל מעין "חור" שהוא מרווח בין השיניים העליונות והתחתונות – הנקרא "מנשך פתוח". ההרגל של המצאות חפץ זר בחלל הפה כגון מוצץ או אצבע מונע מהלסת העליונה להתפתח בצורה תקינה כלפי מטה. מתקבל חיך גבוה ומוצר. החיך שהמהווה את רצפת חלל האף גורם לחללי האף להיות מוצרים ובלתי מפותחים.
כתוצאה מכך במקום לנשום מהאף (שהוא איבר הנשימה התקין), מפתח הילד נשימת פה כשהפה פעור לרווחה, זוהי צורת נשימה שאינה תקינה. בנשימת פה מתפתח מבנה פנים מאורך, קושי בסגירת שפתיים ומתפתחים שיבושי תפקודיים בדיבור ובבליעה בגלל דחיקה של הלשון כלפי חוץ. מציצת מוצץ עדיפה על מציצת אצבע. זאת מאחר והאצבע זמינה תמיד וקשה להיגמל ממנה. בעוד מציצת מוצץ ניתנת לגמילה הדרגתית תוך מתן הסברים וחיזוקים חיוביים לילד על התקדמותו בתהליך.
לפיכך, מומלץ להיאבק בתופעה מינקות ולהמיר את מציצת האצבע במוצץ. גם אם התהליך נראה אבוד ובלתי אפשרי, המרת האצבע במוצץ באופן קפדני על ידי ההורים מצליח.
